<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ט ח"ג</h1>
<h2>דף מח.</h2>
השוכר אומן ומשך כלי אומנותו שנעש' בו מלאכה כגון מן הסופר הקולמוס וקסת שלו נגמר קנין השכירות ואם הוא קבלן אינו יכול לחזור בו ואם הוא שכיר שנה או שכיר שבת או חדש יכול לחזור בו אע"פ שנגמר קנין השכירות כמו עבד עברי שמגרע פדיונו ויוצא מציעא ויש מנהג גדולי' שכתבו שאפילו שפועל יכול לחזור בו אם משך כלי אומנותו קנה אותם ולא יתן אותם לו עד שיעשה מלאכתו וזה מיירי בדב' שאינו אבד דבדבר האבד שוכר עליהם או מטעו כאשר אכתוב למטה [לקמן ע"ו ע"ב].
<h2>דף סה.</h2>
שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כלומר כי בכל פעם שעושה מלאכתו מע' מעט הוא מרויח קצת משכירותו בענין כי כשיבא מכוש אחרון אין בו שוה פרוטה ונפקא מינה לענין עבודה זרה שאם בנה במקום האסור שכרו מותר כי כשנשלמה הע"ז כבר הרויח שכרו מציעא [ס"ה ע"א] עבודה זרה [י"ט ע"ב]. שוכר פועל לעשות שום דבר בקבלנות וקבל עליו כל אונס ובא אונס דלא שכיח פטור הפועל כי לא התנה באונס כזה אבל אונס דשכיח ולא שכיח חייב הפועל בגטין [ע"ג ע"א].
<h2>דף עו:</h2>
שוכר פועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם ונוטל מבעל הבית מה שההנהו מציעא [ע"ו ע"א] שוכר פועלין לחפו' ואתא מיטרא בליליא והיא הארץ כל כך לחה שאינן יכולין לחפו' והראה להם הקרקע מבערב פסידא דפועלים ואינו נותן להם כלום ואם לא הראם פסידא דבעל הבית ונותן להם כפועל בטל פי' שהיה לו לבעל הבית לומר בבקר שישכרו עצמן למקום אחר מציעא שוכר פועלים לדלות מהנהר ופסק הנהר בחצי היום אי לא הוה רגיל דפסיק פסידא דפועלים דכל דבר דלא הוו ליה לאסוקי אדעתייהו לא לפועלים ולא לבעל הבית פסידא דפועלים או אי נמי ששניהם היה להם לאסוקי אדעתייהו לזה כמו לזה ואם רגיל הנהר דפסיק והפועלים בני העיר פסידא דפועלים ואם הם בני מתא אחריתי פסידא דבעל הבית ונותן להם כפועל בטל מן שאר היום מפני שהיה לו להתנות ולא התנה מציעא. שוכר מלמד לבנו וחלה בנו ולא שכיח דחלי פסידא דמלמד דאם שכיח דחלי אם מצוי המלמד בעיר ויודע ענין התלמיד פסידא דמלמד ואי לא פסידא דבעל הבית ונותן לו שכרו משלם ולא כפועל בטל כי הבטלה גורם להם שכחה וכובד איברים מציעא ואינו יכול לכוף למלמד שילמוד אחר במקום בנו כי לא כל התלמידים שוים ויכול לומ' הראשון נוח לי והשני קשה ממנו שהייתי נהנה למלמד לאחד יותר מזה כתב רבינו פרץ וכן הרב רבינו אשר חזר' המלמד כמו פועל בכל דיניו וכן בשוכר עליהם או מטען או אין להם אלא תרעומת. ואם המלמד חוזר בו מחמת חולי אם מוצא מלמד לשכור יטול מה שעשה והשאר יפסיד ואם יחזור בעל הבית אם המלמד מוצא להשכיר עצמו ישכור ואם לאו נותן לו שכרו משלם ואם חזר בו בעל הבית מחמת אונס ידוע או שחלה בנו לא יטול אלא מה שעשה. והשוכר מלמד והתחיל ללמוד ואמר ליה בעל הבית לך מעמי ואיני חפץ בך וכך רצה המלמד ושוב חזר בו בעל הבית כתב רבינו מאיר דלא נמחל שעבודו דכיון ששכרו הרי נתחייב לבן ללמדו ולא כל הימנו דאב למחול שעבודו דב(י)ן וז[כ]ין לקטן ואם תבעו המלמד מה שהיה יכול להרויח במזונותיו מן זמן שהיה לו לפורעו ולא פרעו אומדין כמה אדם רוצה ליתן במעות בזמן כזה ע"כ. שאלה לרבינו האיי ששאלת ישכילך האל על אותה ששאל מהו דין תורה בשכר החזן ששכרוהו בסכו' ידוע אם יטילוהו על הקהל לפי ממון כשאר עולי הקהל והצדקו' שנאמר בהם איש כמתנת ידו וכולי או אם יהיה לפי נפשות כמו מחצית השקל שהוא לכפרה שנאמר בו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו' ואמר כי אתה דנת עד עתה מסברא כי יהיה זה לפי ממון כשאר עולי הבניינות ומלמדי תנוקות שאמרו בהן מתקנ' יהושע בן גמלא ואילך כופין בני העיר זה את זה שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ונראה לי כי שכר מלמדי תינוקות בעיירות קטנות שאין יכולין היחידים לתת שכר מלמ' כי היא על כל הקהל לפי ממון לא על אבותיהן של הנערים בלבד כי אינן יכולי' זה על זה ואפילו היה שכר המלמד על אבות התינוקות בלבד בשבי' שהם צריכין להם לבדם מכל זולתם מן הקהל שאין להם בן ולא נין אף על פי כן התפלה שהיא חובה על כל הקהל ממי שהוא בר מצוה מהם צריך להיות שכרה לפי ממון זהו לשון תשובתך שהשבת לאותו ששאל ממך ובלי ספק כבר שאלתני בזה ואני יודע כי כב' השב' אותך על זאת השאלה ולא הגיע לידך או הגיע' בעת שהיתה טרוד ואבדה מאצלך ותשובתי עליה עתה היא כפי' מה שקדם מתשובתי עליה במה שעבר ואומר כי שתי הסברות שהזכרת בשאלותיך מהיות השכר נחלק לפי נפשות בשוה כגון מחצית השקל או לפי ממון כגון הצדקות ושאר עולי הקהל שתי הסברות הם נכונות ואף על פי שהן סותרות זו את זו השכל יכריע ביניהן כי התפלה לפי שהיא כנגד תמידי' ומוספין ושאר קרבנות ציבור וכל אלו אינן באות מן הנדבה אלא ממחצית השקל כמו שיתבאר במסכת שקלים נתחייב מזה כי שכר החזן שהתפלה נגמר' בשבילו למי שאינו יודע להתפלל או למי שהוא יודע ג"כ מהדברי' שהן דוקא לצבור ולא ליחיד כגון הקדושות והקדישין וכיוצא בהן כל זה יש לו להיות לפי נפשות בשוה אבל לפי ששכר החזן בזמננו זה אינו בשביל חובות התפלה הצריכה בלבד אלא שרובה בשביל שיתעסק בהם ביוצרות ובקרובות בחופות ובמועדים וכיוצא בזה מתפארת ההמון ועוד כי בתפלות המחוייבו' לא די להם בחזן שאין קולו ערב אבל מוסיפין בשכר החזן כשמוציאין אותו יודע נגן בנעימות וכיוצא בזה ויתחייב לפי זה שיהיה שכר החזן נחלק על שני הדברים כיצד משערים כמה היו נותנין בשכר החזן אלו היה די להם ממנו בתפלות המחוייבות כגון תמידין ומוספין ותופסי המועדים כגון תחנונים בתעניות והקינות בתשעה באב והסליחות בלילי המשמרות וסדר יום הכפורים לילו ויומו שאף על פי שאינן מעיקרי החיובין ואינן גם כן מהדברים שיש להם גבול ידוע ערכם בעיני אבל התפלה המחוייבת בערך הנדבות הן התמידין והמוספין שהיו באות הכל מתרומת הלשכה שהיתה ממחצית השקל ואח"כ רואין כמה הם מוציאין בשכר זה החזן שרוצים לברור להם להתעסק בשני הענינים בחובות הדת ובמנהגי הציבור ממה שבארתי ומחלקין אותו על הקהל ממי שהוא בר מצוה. ומה שמוסיפין על זה השיעור משכר החזן צריך לחלקו לפי ממון כמו שאר עולי הקהל כי התפארת והנדיבות בכגון אלו הדברי' שאינם הכרחיים הם הולכין אחר הממון. ואין ספק אצלי כי שכר החזן הפשוט שאינו צריך לבטל מלאכתו אלא בעת התפלה החובה ואינו מלוה מת ולא מספידו ולא להיות לחופת חתן ולא באבילות אבל אינו משכר החזן שהוא מספיק לכל אלה חלק קטן. וזהו שמכרעת סברתי כי שתי פנים אלו והשם יודע האמת ויראנו מתורתו להדריכנו בדרך אמת. שוכר פועלים לדלות ולהשקות ובא מטר והשקה פסידא דפועל בא נהר והשקה פסידא דבעל הבית ונותן כפועל בטל. ואין לחלק כאן בין שהפועלים מהעיר ובין אינן מן העיר כמו שאמרנו למעלה בפסק הנהר דבפסק הנהר כל בני העיר יודעין כשפוסק שאין יכולת לדלו' אבל כשבא הנהר ומשקה יש שדות שמשקה בסמוך ויש שאינו משקה כל כך מהרה ועל בעל השדה לאסוקי אדעתיה מציעא. שוכר פועל למלאכ' ידועה ונגמרה בחצי היום נותן לו אחרת דניחא מינה או כמותה אבל דקשה מינה לא יתן לו ונוהג להם כפועל בטל ואם שכרו למלאכה סתם יכול לשנותו לאי זה מלאכה שירצה מציעא. שוכר פועל ונאחז באנגריא כלומר לעבודת המלך נותן לו שכרו במה שעשה מציעא. השוכר הפועלים וחזרו בהם או בעל הבית חזר בו אין להם זה על זה אלא תרעומת שהוא ימצא פועלים אחרים לשכור והם כמו כן ימצאו להשכיר עצמן והוא שלא הלכו כלומ' שמוציאין להשתכר עצמן במקום אחר נותן להם שכרם כפועל בטל דהכל תלוי אם מוציאין להשתכר אם לאו לא בהליכה וכן כתבו בתוספות שאפילו הלכו ומוציאין להשתכר אין להם אלא תרעומת וכן נמי אם לא הלכו ואין מוציאין להשתכר נותן להם שכרם כפועל בטל מדינא דגרמי שנתבטלו בעבורו היום ומכל מקום נפקא מיניה לענין הלכו דבמקום שאין פועלים מוצאין להשתכר ושכרן בעל הבית לזה היום והלכו דהוי התחלת מלאכ' ולא מצאו תבואה נותן להם כפועל בטל ואם לא הלכו אפילו תרעומת אין להם וכן אם שכרן בששה והלכו ומצאו פועלים להשתכר בשלשה משלים להם עוד שלשה וכל זה בשכיר יום שלא קבל עליו מלאכה ידועה לעשות או בקבלן שלא התחיל במלאכה אבל קבלן שהתחיל במלאכה שמין לו מה שעתיד לעשות כגון שקבל בגד לארוג בשמונה דינרין וארג חציה והניח חציה ולא ימצאו מי שיגמור החצי כי אם בששה דינרין נותן לו שני דינרין דיד החוזר על התחתונה ואם העתיד לעשות לא מצאו מי שיגמור אותו כי אם ביותר ממה שקצץ לו כגון בתשעה דינרין או בעשרה אין פועל משלם כלום מכיסו וכל זה בדבר שאינו אבד אבל בדב' האב' שוכר עליהן או מטען ואפילו לא התחילו במלאכה. וכיצד מטען אומר להן סלע קצבתי לכם טלו שנים ואחר כך לא יתן להם אלא סלע ואפילו נתן להם שתים חוזרין לו אחד ואם יש פועלים לשכור אומרים לו צא ושכור מה שאמרנו שמין לו מה שעתיד לעשות בקבלן אבל פועל יכול לחזור בו בחצי היום ושמין לו מה שעשה וה"מ בדבר שאינו אבד אבל בדבר אבד לא שנא פועל ולא שנא קבלן אינו יכול לחזור אלא היכא דאניס ואי לא אניס ואינו מוצא לשכור שוכר עליהם או מטען והיכ' דאניס אינו נותן לו אלא שכר שלפני האונס ואם נתן לו יותר לא יטול ואם עבר האונס וחזר למלאכתו ולא נכה לו ימי האונס מחל לו. ומה שאמרנו שוכר עליה' עד כמה עד כדי שכרן י"א עד מה שבעל הבי' תפוס משכרן ויש אומרין בכפל שכרן ואם באת לידו כלי אומנותן שוכר עליהם יותר וראשון עיקר מציעא. כל מקום שאמרנו שנותן לפועל כפועל בטל אם הפועל הוא מאבלושי דמחוזא שנושאין משואות גדולות וכשיושבין בטלים מחלישין נותן לו שכרו משלם [ע"ז ע"א] וכתבו החידושין כי הוא הדין נמי במלמד היכא דחזר בו אבי הבן אם המלמ' תורתו אומנותו נותן לו שכרו משלם שהרי משכח תלמודו ואפילו יש לו תלמידים אחרים דדיבור לאחד דיבור למאה ויכול לשמוע אותו בכלל האחרים וכן ראוי לדון מציעא. שוכר פועל וזל השכירות ורוצה בעל הבית לחזור ובא פועל לפייסו אינו מנכ' לו משכירותו וכן אם אוזילו גביה מעיקרא בציר זוזא וזל עבידתא מחשב בציר זוזא כדמעיקרא מציעא [ע"ז ע"א] פי' ולא בציר זוזא כהשתא. שוכר פועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם ואינו יכול לומר לו טול מה שהבאת בשכרך מציעא [ע"ז ע"א].
<h2>דף עז.</h2>
מתנה אדם עם אח' לעשו' לו דב' ונעשית ממילא כגו' לדלו' לו שדה ד' פעמי' ושיקח שליש פירות והיו נוהגין ליקח רביע ולדלות שלשה פעמים ודלה שלש ובא מטר נותן לו שליש והני מילי אריס דהוי כמו שותף למקני רווחא אנפשיה אבל שכיר יום לא כי הוא פסיד' דפועלים. קבל קמה לקצור ובאו לסטים וקצרוה או נמלים וקרסמוה נותן קבלנות משלם גטין [ע"ד ע"א]. הרי שהיה בורח ומצא מעברתא הנה' ואמר לו אתן לך דינר והעבירני אין לו אלא שכרו ואם היה צייד ובטלו ממלאכתו נותן לו הדינר קמא שכרו להביא רפואה לחולה כגון כרוב ודודמסקנין ובא ומצא שמת או הבריא נותן שכרו משלם כיון שעש' שליחותו קמא [קט"ז ע"א].
